פנאי

חרקירי – מכה ראשונה

גלעד ביר

"חופש" חרקירי

לכבוד הקיץ החם השורר במקומותינו ניגע הפעם בפינה במאכל המסמל יותר מכל את החורף הישראלי (אקטואליות זה לא הצד החזק שלי...) – הקרמבו! לפני שנענה על שאלת הנצח: איך עוטפים במפעל את הקרמבו בלי למעוך אותו, תחילה נסביר איך פועל תהליך הייצור מראשיתו.


לוקחים מיכל ומזריקים לתוכו תמצית חלמון ותמצית סוכר תוך כדי הכנסת אוויר – מה שיוצר את הקצף הלבן של הקרמבו. המכונה מוציאה גוש קצף על כל עוגיה. המסילה הנעה נכנסת אז לתוך מנהרה בה יוצקים שוקולד על הקרמבו. משם הוא מובל לאזור קירור על מנת לאפשר לשוקולד להתקשות.

עד שלב זה כל תהליך הייצור הוא מכני לחלוטין ללא מגע יד אדם.

עכשיו מגיע הקטע האנושי: קבוצת נשים עובדת במפעל בעטיפה ידנית של הקרמבואים.

כן, עד היום לא הצליחו להמציא מכונה שתעטוף אותם בלי למעוך אותם.

קצב העטיפה הוא מטורף: עובדת טובה מגיעה ל- 21,000 קרמבואים ביום. זה יוצא בערך שתי שניות לקרמבו!

לכל הבנים שקוראים את זה – אם חלמתם לעבוד בזה, אתם יכולים לגנוז את החלום כבר עכשיו. מקבלים לשם רק נשים כי רוצים "ידיים עדינות"...


דרך אגב:

הערה קטנה בקשר לציורו המפורסם של לאונרדו דה-וינצ'י "המונה ליזה":

אנשים רבים לא שמים לב לעובדה קטנטנה ומשעשעת בקשר לציור הזה, אבל בפעם הבאה שייצא לכם לראות אותו תסתכלו טוב ותיווכחו בעצמכם:

למונה ליזה אין גבות!!!


יום – טוב!



גלעד ביר

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה