בראשית

מנוחה ובריאה

הרב יעקב מאיר
בכל שבת בתפילה ובקידוש אנו אומרים פסוק המופיע בפרשת השבוע: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". הפסוק הכל כך מוכר הזה, מהווה בעיה קשה מאוד לכל הפרשנים. מדוע אנו צריכים להמנע מכל מלאכה בשבת ? התשובה היא פשוטה - "זכר למעשה בראשית", כלומר אנו מחקים את הקב'ה ששבת ביום השביעי לבריאת העולם ואיננו עושים מלאכה ביום הזה.
אך אם נקרא את הפסוק שוב, נשים לב שמה שכתוב בו הוא הפוך: "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה", כלומר הקב'ה כילה - סיים את מלאכתו דווקא ביום השביעי. אם כן הקב'ה כן עשה משהו ביום השביעי ומדוע אנו אומרים שנח ?
לרש"י ישנן שתי תשובות:
הראשונה היא שהקב'ה באמת לא ברא כלום ביום השביעי, אך התורה מדברת מנקודת ראות של האדם. אצלנו בני האדם הזמן אינו מדויק. (כאן באורוגווי ניתן להבין זאת מצויין - כשאנחנו אומרים JUSTO אנחנו מתכוונים ל MAS O MENOS) הקב'ה לפי הפירוש הזה סיים את מלאכתו בדיוק בכניסת השבת, אך לאדם הצופה מן הצד נראה הדבר ככניסה לתוך שבת. התורה ניסחה את דבריה כאן לפי נקודת הראות של בני האדם – "דיברה תורה כלשון בני אדם".
לפי תשובה זו הקב'ה לא יצר שום דבר חדש ביום השביעי ויש כאן רק ביטוי המנוסח לפי הבנת בני האדם.
אך תשובתו השניה של רש"י מפתיעה יותר. רש"י אומר שהקב'ה כן חידש משהו במעשה בראשית ביום השביעי - הוא חידש את המנוחה - "באה שבת באה מנוחה".
נעיין בתשובתו של רש"י לבעיה. הבעיה שעמדה בפניו של רש"י הייתה כיצד ניתן לומר שהקב'ה חידש משהו בשבת. כתשובה מצא רש"י דבר מסויים שהקב'ה חידש בשבת וזוהי המנוחה. אך, אם כן מה בעצם הפיתרון ? אם המנוחה היא משהו ממשי, אזי הקב'ה ברא משהו בשבת, ואם המנוחה איננה משהו ממשי אנו נשארים ללא הסבר לשאלה מה ברא הקב'ה בשבת ?
התשובה לשאלה הזו היא, שבשבת ברא הקב'ה את הכל ע"י כך שלא ברא כלום ! הדבר נובע מכך שהמאפיינים של דבר נקבעים באמת כאשר מסיימים לבנות אותו. אם אני בונה בית למשל אין אפשרות לבנות אותו בגודל אין סופי. זה אולי יהיה גדול מאוד אך בשום פנים ואופן לא בית. כדי לבנות בית צריך להגביל את המקום, תוצאת ההגבלה הזו היא בית. ללא הגבלה אין יצירה של כלום.
ההפסקה שעשה הקב'ה בבנית העולם, היא זו שהגדירה מהו העולם ובעצם יצרה אותו. ואם כן אנחנו יכולים להבין את התשובה של רש"י - הקב'ה לא ברא כלום בשבת, הוא הפסיק ולא יצר כלום, אך דווקא הפסקה זו היא שהגדירה את העולם ובעצם בראה אותו.
עד כאן דיברנו פילוסופיה. אך שבת אינה פילוסופיה אלא פרקטיקה. ממעשיו של הקב'ה בימים של בריאת העולם אנו צריכים ללמוד לימות החול והשבתות שלנו.
אנחנו רגילים לחשוב על מי שעובד שבעה ימים בשבוע שהוא מפסיד את השבת שלו. אך לפי מה שאמרנו קודם ההפסד הוא הרבה יותר גדול. מי שאינו נח אינו מסוגל להנות גם מן השבוע שלו. מי שאינו מגביל את עצמו בשבת לא לעבוד אינו מסוגל להנות בצורה אמיתית מימי השבוע. השבת משמשת מעין סיכום והגבלה לשבוע שעבר. השבת היא עצירה של פעם בשבוע הנחוצה לכל אחד מאיתנו כדי לשבת ולהנות מכל הדברים הטובים שאנו עובדים עליהם בכל ימות השבוע. להנות יום אחד מן המשפחה, להנות מן הילדים שאנחנו עובדים כל כך קשה כדי לחנך, להנות מבן הזוג, ומהאוירה הטובה הנוצרת בבית ביום היחיד בשבוע שבו לכולם יש זמן בשביל כולם.
מי שאינו עוצר ביום הזה רץ כל החיים כדי להשיג עוד ועוד אך אף פעם אינו מגביל את עצמו כדי להנות ממה שהשיג.
זהו סוד הבריאה שבהגבלה, המנוחה המגדירה את היצירה, והשבת הנותנת משמעות לשבוע.

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה