הרב פרופסור עזרא ציון מלמד הכהן
חתן פרס ישראל
הרב פרופסור עזרא ציון מלמד הכהן, נולד בכסלו תרס"ד. עיקר לימודיו ויסוד חינוכו לאהבת תורה ולקיום מצוותיה, קנה בבית אביו, הרב רחמים מלמד הכהן, מחשובי רבני פרס. אצל הוריו ראה מהי עבודת שירות הציבור, דאגה לכלל ולפרט וכל זה לשם-שמים וללא טובת הנאה כלשהי.
כילד נשלח לבית המדרש "דורש ציון". בהמשך למד בישיבת "אפריון", שהכינה את תלמידיה להוראה.
בשנת תרפ"ו נשא לאישה את שושנה בת מנחם-מנדל וצלה רוטמן, אותה הכיר בשיעורי שפת "אספרנטו" שבהם השתתפו שניהם.
כאשר נפתח המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, היה מראשוני התלמידים בו. התמדתו, שקדנותו ואהבת הדעת שהייתה ניכרת בסטודנט הצעיר, חיבבוהו על מוריו.
בשנת תרצ"ג קיבל תואר "מוסמך למדעי הרוח". מקצועותיו היו: מקרא, תלמוד, ידיעת ארץ ישראל, שפה וספרות יוונית והיסטוריה של יוון ורומא.
בשנת תש"א קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה, על מחקרו "מדרשי הלכה של תנאים בתלמוד הבבלי".
למעלה מחמישים שנה עסק בהוראה במוסדות חינוך, החל בכיתות הנמוכות של ביהמ"ד "דורש ציון", אחר כך בסמינרים למורים וכלה בהוראה באוניברסיטאות ובהדרכת דוקטורנטים.
כל ימיו קשור היה לתלמידיו בקשרי חיבה ובכל הזדמנות עודדם להמשיך וללמוד, להתקדם ולעלות.
כמקצועות לימודיו, היו גם ספריו ומחקריו בתחומים שונים: במקרא, בתלמוד, בלשון העברית, בידיעת הארץ ואף בתרגום מיוונית. לאחרונה יצא לאור גם מילונו הגדול – מילון ארמי-עברי לתלמוד הבבלי.
יחס מיוחד היה לו לרבותיו, שלהוצאת ספריהם לאור ולעריכתם, הקדיש מאונו ומזמנו חודשים ושנים.
ישיבה זו באהלה של תורה לא מנעה ממנו לעסוק גם בצרכי ציבור באמונה. כיהן כחבר הועד המנהל של אוניברסיטת בר אילן והיה מהמייסדים של המכון הגבוה לתורה אשר באוניברסיטה.
הוא אף מצא זמן לטפל במצוות צדקה, במתן בסתר ובגמילות חסדים ורבים שיחרו לפתחו להסיח בפניו מצוקותיהם ולבקש עצתו וברכתו.
אהבת לשון הקודש וחיבת ארץ הקודש נכרו בכל הליכותיו. אופייני לכך מעשה שהיה בשעתו. בתחילת דרכו המדעית הוצע לו לתרגם מעברית את מחקרו החשוב על "האונומסטיקון של אבסביוס", לשלחו לאחת מהאוניברסיטאות של חו"ל ולקבל עליו תואר דוקטור, כשעדיין לא היה "מוסמך" האוניברסיטה. להצעה קוסמת זו השיב: "את כל מחקריי ואת כל תאריי, אעשה ואקבל כאן בארץ ישראל." בשנות השבתון שלו באוניברסיטה לא הניח את ארץ ישראל ועשה בה את מחקריו, אף על פי שהצעות מושכות לב הוצעו לו לבוא להרצות באוניברסיטאות שבחו"ל.
בילדותו חש על בשרו את שלטון הטורקים בארץ, את מוראות מלחמת העולם הראשונה – הרעב והמחלות. כנער ראה בשחרור ירושלים על ידי האנגלים בחנוכה תרע"ח וכאיש זכה לראות בתקומת ישראל – אתחלתא דגאולה.
גם צבא ההגנה לישראל היה יקר בעיניו מאוד ובתפילתו שילב בקשותיו למען המדינה, ראשיה וחייליה. שמחתו הייתה רבה, אך צר היה לו על ההקצנה, הפילוג והמחלוקת בעם ובקרב מנהיגיו. דברים אלה באו לידי ביטוי כשהוענק לו פרס ישראל בשנת תשמ"ז בנאום התודה שנשא בטקס קבלת הפרס בשם חבריו מקבלי הפרס באותה השנה.
גם לאחר פרישתו לגמלאות עסק בהוראה ובמחקריו. הוא המשיך בשיעוריו שהיה נוהג לתת לשם שמיים ושלא על מנת לקבל פרס – שיעור קבוע בתלמוד בביתו האמצע השבוע ושיעור קבוע בשבת בלימודי יהדות בבית הכנסת שייסד אביו, הרב רחמים מלמד הכהן, בשכונת נחלת ציון בירושלים, שיעור שהתקיים למעלה מחמישים שנה.
הוא זכה ללמד עד יומו האחרון. שיעורו האחרון בביתו התקיים יום לפני פטירתו.
פרופסור ציון עזרא מלמד הכהן נפטר ביום כ"ז באדר תשנ"ג ונקבר בהר המנוחות בירושלים.