הרב צבי יהודה מלצר

מייסד וראש ישיבת "הדרום" רחובות

הרב צבי יהודה מלצר בנו של הרב הגאון הרב איסר זלמן מלצר מראשי הישיבות החשובים של הדור הקודם.

נולד בעיר מיר שבליטא בחודש תשרי תרנ"ט 1899.

את עיקר תורתו למד מאביו ומלבד התפתחותו התורנית הצטיין במידותיו הטובות.

אחד הסיפורים המרתקים הקשור לגזירת השלטונות לגיוס בני הנוער היהודים לצבא הרוסי, מתאר את מידת הביטחון ואהבת החסד שהייתה בו:

"בימי מלחמת העולם הראשונה,לוותה אמו סכום כסף גדול מאוד על מנת לקנות עבורו תעודת שחרור מן הצבא. כאשר חזר לישיבת נובהרדוק שם למד, פגש ברכבת בחור אשר לא היה מוכר לו ,שנסע ללמוד בישיבה ללא תעודת שחרור. שאל אותו הרב מלצר כיצד הנך נוסע ללא תעודת שחרור מן הצבא , והרי זו סכנת נפשות? קח בבקשה את תעודת השחרור שלי. לכתחילה סירב הבחור באמרו שהוא באמת יצא מכלל סכנה, אבל אתה ר' צבי יהודה מסכן בכך את חייך , בסופו של דבר שכנעו הרב מלצר לקחת ממנו את תעודת השחרור ובכך הכניס את עצמו לסכנת נפשות.

בצעירותו למד אצל החפץ חיים – ר' ישראל מאיר הכהן אך היה קשור בעיקר למורו ורבו המובהק הרב יוסף הורוביץ ראש ישיבת נובהרדוק.

לאחר עלייתו לארץ בשנת תרפ"ה התקבל לכהן כרבה של המושבה פרדס חנה.

בבואו למושבה לא היה מנין לתפילת שחרית ולא הייתה פעילות דתית מיוחדת במשך ימות השבוע. הרב ארגן בכל יום מנין לתפילת שחרית, וכן ארגן שיעורי תורה לגברים ולנשים.  את משחקי הכדורגל שהיו בשבתות במרכז המושבה הצליח להפסיק.

על מנת לחזק את היהדות במקום יסד הרב מלצר את ישיבת "קלוצק", שהייתה ישיבה גבוהה בה למדו כשלושים בחורים וביניהם מהמעולים בין בני הישיבות באותם הימים. לאחר שנים אחדות ראה שיש צורך לפתוח ישיבה עם לימודים תיכוניים דבר שהיה חידוש גדול בארץ ייסד יחד עם ישראל סדן והרב יהושע יגל את "מדרשית נועם". המושג "ישיבה תיכונית" עדיין לא היה קיים ובישיבת כפר הרוא"ה שהקים הרב משה צבי נריה בתחילת שנות הארבעים ,עדיין לא למדו לימודי תיכון.

המדרשיה שהחלה את צעדיה הראשונים בבניין קטן אותו הקצה הרב מלצר התפתחה והפכה במשך השנים להיות אחת מספינות הדגל של הישיבות התיכוניות בישראל.

בפרדס חנה, היה בית ספר משותף שבו למדו גם הילדים הדתיים של המושבה, הייתה הסכמה שבבית הספר תהיה תפילה בבוקר וכן ברכת המזון לאחר האוכל וכן יהיה מורה דתי אחד בצוות המורים .

באחד הימים לחצו ההורים לפתוח בית ספר דתי נפרד. הרב מלצר פנה ל"חזון איש" בשאלה האם לפתוח בית ספר נפרד וכתוצאה מכך "ילדי הפועלים" לא יקבלו וילמדו שום דבר ביהדות . הרב מלצר סיפר שהחזון איש קם , הסתובב בחדרו בחוסר שקט ופנה אליו ואמר לו שזו שאלה שהוא אינו יכול להכריע בה, ורק לרב המקום יש את הסיעתא דשמייא להכריע בשאלה קשה זו.

הרב מלצר קיבל על עצמו להכריע בשאלה קשה זו ובעוד שאלות קשות נוספות שעמדו לפניו בתפקידו כרב המושבה, ואכן בהנהגתו שינתה המושבה את כל דמותה הרוחנית לטובה.

בשנת תש"ז לאחר פטירת חותנו שכיהן כרב הראשי של רחובות נבחר הרב מלצר להמשיך כיורשו בתפקיד רב העיר.

גם בתפקידו החדש כרב העיר רחובות לא נרתע מלחרוג מהמוסכמות וכתוצאה מכך ייסד את ישיבת "הדרום" ואת בית הדין הרבני המקומי וזאת על מנת להקל על הפונים לשרות חיוני זה.

הממונה הארצי על בתי הדין התנגד לכך באופן נחרץ ,אבל הרב מלצר בתקיפותו אילץ אותו לאשר את הקמת בית הדין. לאחר מכן ,בראות הרב שבין הנזקקים לבית הדין ברחובות באים אנשים מכל דרום הארץ , כולל אילת ובאר שבע יזם והקים גם את בית הדין בבאר שבע , ואף הפעם למרות התנגדותו הנחרצת של שר הדתות.

בראות הרב שאנשים שולחים את ילדיהם לבתי ספר שאינם דתיים מתוך טענה שבבתי הספר הדתיים רבים מן המורים אינם מוסמכים, הקים הרב מלצר סמינר למורים שבו המשיכו את לימודיהם בוגרי הישיבות התיכוניות מכל רחבי הארץ. ביזמת חתנו , הרב יהודה עמיטל , אז ר"מ בישיבת "הדרום" וכיום ראש ישיבת ההסדר "הר עציון" הגיע לסיכום עם משרד הביטחון על שילוב שרות צבאי עם הלימודים בישיבה ובסמינר, לימים נקרא שמו: "הסדר".

הרב צבי יהודה מלצר היה בעל ביטחון גדול ומלומד בניסים.

מעשה שאירע בשנים הראשונות בישיבת "הדרום":

הייתה תקופה של גניבות רבות בישיבה . משרבו הגניבות, אמר הרב: "שתיבש ידו של הגנב". ואכן לאחר מספר ימים נראה מישהו עם יד שבורה ובעקבות בירור הודה שהוא הגנב.

תלמידיו עמדו לא פעם נפעמים מול כוחות הנפש הכבירים שלו, אולם הוא היה אומר שכוחות הנפש אינם עניין לשבועות או לחדשים אלא עבודה של עשרות שנים...

מלבד מסירותו בעבודתו כמחנך וכראש ישיבה הייתה תקיפותו לכל דבר שבקדושה לשם דבר.

אחד הסיפורים הידועים הוא:

כאשר שודר טכס חנוכת בניין "היכל שלמה" בירושלים, לאחר שירת "התקווה" קם הרב מלצר ושר לבדו את שיר המעלות "בשוב ה' את שיבת ציון" במנגינת התקווה.

ומאז הפך הדבר למסורת ברבים מבתי הכנסת בתפילות יום העצמאות ויום ירושלים.

הרב צבי יהודה מלצר , היה ציוני גם בהשתייכותו התנועתית ונמנה על רבני הפועל המזרחי. מעבר להשקפותיו , הרב מלצר היה אדם לגמרי בלתי שגרתי , כחסיד של שיטת המוסר בנובהרדוק שם למד לא נכנע למוסכמות ולא שעה למה שיאמרו עליו ברחוב. הוא למשל נהג לחבוש מגבעת קש לבנה ולא מגבעת שחורה כמקובל באותם ימים, אף בשנים בהם שימש כאב בית הדין ברחובות. לא פעם נהג לעלות כטרמפיסט על עגלה המנוהגת על ידי סוסים ולא חס על כבוד מעמדו המכובד כרב.

מעשה שסיפר אחד הרבנים :

בקום המדינה , באו כל דייני בתי הדין בארץ אל נשיא המדינה.

כשנכנס הנשיא עמדו בפניו ביראת כבוד ותוך התבטלות עצמית. אז פתח הרב מלצר ואמר: "אדוני הנשיא, היום יום שלישי בשבת ובשיר של יום נאמר: "מזמור לאסף אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט" ואין אלוהים אלא דיינים ! יראה כבוד הנשיא במחיצת מי הוא עומד! "

הרב צבי יהודה מלצר נפטר בשיא כוחו , לקראת שנתו הע"א בט"ו תמוז תשכ"ט , והשאיר אחריו מפעלים שהטביעו את רישומם על הציבור הדתי בארץ.

הרב מלצר נטמן בהר הזיתים בחלקת הרבנים ליד מקום קבורתו של ראש הישיבה בה למד בנובהרדוק הרב יוסף הורוביץ זצ"ל , וכך התחברו שוב הרב עם תלמידו האהוב.

כיום מהווה ישיבת "הדרום" מרכז חינוכי ורוחני לתלמידי העיר וסביבתה כשבראשה עומד הרב ראובן פרינץ.

                        כתב: נכדו הרב יואל עמיטל ישיבת שעלבים.