האם נשכיל להיות ביחד? הרב ראובן הילר, ליום הזכרון
דומות הן המצבות אך כמה שונה סיפור החיים שמסתתר מאחרי כל אחת. האחד היה קצין באצ"ל לפני שהתגייס לצבא ונפל והשני איש פלמ"ח. האחד חבר פעיל בתנועת נוער העובד עד גיוסו והשני איש תנועת תורה ועבודה של בני עקיבא. האחד איש ימין שהשתתף בכל ההפגנות כנגד הריסת גוש קטיף והשני איש שלום עכשיו שגם הוא הפגין נגד הקמת גדר ההפרדה. כולם כולם קבורים תחת המצבות שאת סיפור חייהם ניתן אולי לקרוא בבית 'יד לבנים' אך בבית הקברות אין סיפורים, כולם חללים שנפלו למען מדינת ישראל.
יום קדוש מאין כמוהו הוא יום הזיכרון אין בחיינו כמעט אף נושא ללא חילוקי דעות. שבו לא שוכחים אנחנו לזולת את דעותיו, השקפותיו, שיקוליו וכו' השונות משלנו. יום הזיכרון אמור להיות שונה. מוות הוא דבר קדוש. מוות הוא הדבר הכי נסתר מאיתנו. כל האינטריגות שמלוות את חיינו כל הרדיפה אחרי כסף והנאות העולם מתגמדות לגמרי ומאבדות את משמעותן כשהנשמה מסתלקת מהגוף ועולה לגנזי מרומים ושם למעלה נשכחים המריבות, נעלמים המחיצות. הם, החללים, למעלה מזה. הם קשורים לכסא הכבוד שמעל כל מחלוקת ופרוד.
גם אנו, החיים, כאן למטה, עומדים יחד בצפירה ומתייחדים ומתאחדים. בנינו הקבורים שולחים אלינו אורות אהבה ושלום ומשפיעים גם עלינו להיות יחד. העשיר והעני, הדתי והחילוני, הימני והשמאלני כולנו שוכחים קצת את מה שמפריד ומתחברים יחד ע"י מה שמלכד
59 שנים עברו מאז הקמת המדינה. חללים רבים נפלו לפני הקמתה ועם הקמתה. רבים נהרגו במלחמות השונות שעברנו ושעוברים אנו עדיין כנגד אלו שמתכננים וחושבים ללא הרף כיצד להשמידנו. רק בשנה האחרונה הפכו עוד 184 משפחות לשכולות ומי יודע כמה עוד יפלו במאבק העיקש והיומיומי על זכותנו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בכדי שננצח, בכדי שנשרוד, בכדי שעם הנצח שלנו יזכה למימוש חלומותיו, מוכרחים אנו להיות חזקים ואמיצים אך בעיקר להיות מאוחדים. מי ייתן ונשכיל כולנו לערוך טקסי יום זיכרון שמהם נשאב כולנו אהבה זה לזה ונזכור את דברי דוד המלך בתהילים (קלג' א') שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד